עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

אוויר

17/12/2018 00:37
וכאלה וזה
הורות, חינוך, אמהות
14.45
מגיעים הביתה
האוויר נשאב מהחדר ונשאר וואקום שלא נותן לי לנשום
ברגע שמתחילה היללה הראשונה החזה שלי ממש מתרוקן.
אני בוהה באוויר
בוהה בהם
נעם לוקח, אלעאי נושך, נעם דוחף ואלעאי רודף
תוהה מה הפעם הטריגר ויודעת שזה בכלל לא משנה.
לפעמים אני מצליחה לנשום טיפה אוויר ולנסות לעזור ברמה כזו או אחרת
לא תמיד.
ואם דידוש בוכה, אז בכלל
רמת הרעש בחדר מנתקת אותי סופית מההתרחשות ומהשפיות
עד שאני נוחתת בבת אחת כי אין ברירה ובדכ זה מגיע עם צעקה.
היום חיפשתי את השקט אז נעניתי לנעם שביקש סרטונים למרות שידעתי שזה חסר משמעות, כי קונפליקטים תמיד יהיו, ובלי כלים מתאימים הם ימשיכו להתנהל באותה צורה.
אז בזמן שניסיתי להניק בחדר, הם רבו מי יחזיק את הטלפון.
נעם מיילל, אלעאי מתעקש. נעם לוקח ואלעאי צורח.
פינג
פונג
עוד ועוד.
וארוחת ערב והקונפליקטים נמשכים, אני רציתי בסגולה, הוא לקח מהמלפפונים שלי, הוא נוגע לי בכיסא.
ותרימי לי את הכפית
פל לי!!! אמאאאאא רים לי!
פית דש, לוכלך
ואני משתדלת לשחרר ומשתדלת לאפשר ומשתדלת להכיל עד שיש עוד פיצוץ
אמא 
אמא
אי-מאאאא


כבר יודעת מה המקור.
ההתעקשויות הקטנות מולי הן ניסיון לאחוז בשליטה מסוימת על החיים שלך.
הריבים הם תוצאה של מחסור בכלים לפתרון קונפליקטים מלווה בקנאה טבעית.
אני יודעת, צריך לשחרר, צריך לתקשר, צריך לקרב, צריך לתווך.
אבל אין לי אוויר.



ומתן כבר שאל, תגידי, מה...? מתי...? לא בא לך כבר עוד אחד?
דבר איתי כשאצליח לפתור את הכאוס. 
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: